החלטה בתיק ע"א 1287/12

           לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב' טאובר) בפש"ר 45529-06-11 מיום 3.1.2012, במסגרתו נדחתה התנגדותו של המבקש למתן התראת פשיטת רגל נגדו.

תמצית הרקע העובדתי

1.             המשיבה פתחה במהלך שנת 2010 שלושה תיקי הוצאה לפועל כנגד המבקש לגביית המחאות שנתן לה המבקש ואשר חוללו באי-פירעון. משחלפו המועדים להגשת התנגדויות לביצוע ההמחאות, נקטה המשיבה בהליכי גבייה שונים כנגד החייב, לרבות הליכי עיקול. במקביל להליכי ההוצאה לפועל, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל למבקש (פש"ר 26372-11-10). בית המשפט המחוזי (השופט מ' רניאל) קיבל את הבקשה ביום 21.11.2010, ובהתאם לכך המציאה המשיבה למבקש ביום 5.12.2010 התראת פשיטת רגל.

                    בד בבד, ביום 5.12.2010 הגישה המשיבה בתיק ההוצאה לפועל הסדר שנחתם בינה לבין המבקש. בהסדר נקבע כי המבקש מתחייב להעביר במעמד חתימת ההסדר תשלום ראשון בסך של 40,000 ש"ח ולשלם את יתרת החוב בתשלומים חודשיים של 16,000 ש"ח כל אחד, החל מיום 30.1.2011 ועד לסילוק מלוא החוב (להלן: ההסדר). כמו כן, הוסכם כי הפרה של ההסדר תהווה מעשה פשיטת רגל וכי במקרה של הפרה תהיה המשיבה זכאית לעתור למתן צו כינוס נכסים כנגד המבקש, ללא צורך להגיש בקשה מחודשת להמצאת התראת פשיטת רגל. ביום 6.12.2010 ניתן להסדר תוקף של החלטה על ידי רשם ההוצאה לפועל. במקביל הגישה המשיבה הודעה על ההסדר גם לתיק פשיטת הרגל בבית המשפט המחוזי.

2.             בחלוף כשישה חודשים הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה נוספת להמצאת התראת פשיטת רגל למבקש (פש"ר 45529-06-11), בגין חוב בסך 215,514 ש"ח בשניים מתוך שלושת תיקי ההוצאה לפועל. להתראה צורפו תדפיסי שני תיקי ההוצאה לפועל וצורף ההסדר, אשר לטענת המשיבה הופר על ידי המבקש.

                    המבקש הגיש התנגדות להתראת פשיטת הרגל, במסגרתה כפר בעצם קיומו של החוב נשוא ההתראה ולחילופין בגובה החוב. לטענת המבקש, מקור החוב בהסכם הלוואה משנת 2009 שנחתם בין המשיבה לבין המבקש ולבין אחיו, מר זהר אייל (להלן: האח), במסגרתו נאמר שהמשיבה העניקה לשניים סך של 450,000 ש"ח ובנוסף שהשניים קיבלו ממנה בשלב מסוים 135,000 ש"ח. לטענת המבקש, בניגוד לאמור בהסכם הוא לא היה מעורב בקבלת ההלוואה ואינו מצוי בפרטיה. עוד נטען כי הסכום הכולל שננקב בהסכם (בסך 540,000 ש"ח) הינו שקרי וכי ההלוואה עמדה על סך 270,000 ש"ח בלבד וכי יתר הסכום הינו ריבית בלתי חוקית. כמו כן, טען המבקש כי למיטב זכרונו, במועדים כלשהם שלא צוינו, הוא פרע למבקשת במשך תקופה של 10 חודשים סך של 16,000 ש"ח בחודש, אך אין בידו להציג אישורים בגין התשלומים הללו לאור סכסוך שיש לו עם בנק לאומי לישראל בע"מ.

                    המשיבה טענה כי ההתראה מבוססת על ההסדר שקיבל תוקף של החלטה שיפוטית על ידי רשם ההוצאה לפועל, וכי אין מקום להתערבותו של בית המשפט בהסדר, לאור ההלכה הפסוקה בדבר התערבות מצומצמת ביותר של בתי המשפט בהסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין. עוד נטען כי המבקש טוען כנגד מסמך בכתב אך לא מבסס טענותיו כלל, ולראיה - המבקש לא טרח לצרף להתנגדותו תצהיר של האח, אשר לטענתו היה הגורם העיקרי בהסכם ההלוואה משנת 2009 ומצוי בפרטי ההלוואה. בנוסף טענה המשיבה כי טענת המבקש בדבר פרעון סך של 160,000 ש"ח לא נתמכה באף מסמך ובלאו הכי היה על המבקש לטעון טענה זו במסגרת התנגדות לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל, אשר המבקש לא הגיש מעולם.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.             בית המשפט המחוזי (השופטת ב' טאובר) דחה את התנגדותו של המבקש. בית המשפט קבע כי המשיבה רשאית להגיש התראת פשיטת רגל מכיוון שהיא מחזיקה ב"פסק דין חלוט", כמשמעותו של ביטוי זה בסעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל), וזאת מכיוון שאין חולק כי החייב לא הגיש התנגדות לביצוען של ההמחאות באף אחד משלושת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו כנגדו על ידי המשיבה. בית המשפט ציין כי המבקש חתם על הסדר לתשלום החוב, אשר הוגש במסגרת תיק ההוצאה לפועל וקיבל תוקף של החלטה על ידי רשם ההוצאה לפועל ביום 6.12.2010, וציין כי ההסדר כולל קביעה מפורשת כי הפרתו מהווה מעשה פשיטת רגל וכי המשיבה לא תידרש להגיש בקשה נוספת להתראת פשיטת רגל. נקבע כי המבקש אינו יכול להתכחש לחובו, מכיוון שלא הגיש בשום שלב התנגדות לביצוע ההמחאות בשלושת תיקי ההוצאה לפועל ומכיוון שחתם על הסכם בו הודה בקיומו של חוב.

                    בית המשפט בחן את טענות המבקש לגופן ודחה אותן אחת לאחת. נקבע כי מי שמבקש לסתור מסמך בכתב, בהתאם לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העות'מאנית, לא יכול להביא עדויות בעל פה כנגד תוכנו של המסמך הכתוב. בית המשפט לא הסתפק בכך ובחן את טענות המבקש לגופן וקבע שהטענות השונות נטענו בלשון רפה וללא ביסוס. נקבע כי המבקש נמנע מלצרף להתנגדותו תצהיר של אחיו אשר היה מעורה לטענתו בפרטי ההלוואה; כי טענת המבקש שחלק מהסכום שננקב בהסדר (135,000 ש"ח) מעולם לא התקבל נטענה בעלמא ו"למיטב זכרונו" של המבקש; כי טענת המבקש בדבר פירעון סך של 160,000 ש"ח נטענה אף היא "למיטב זכרונו", לא נתמכה במסמך כלשהו ולא הועלתה בשום שלב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל; וכי טענת המבקש לפיה חלק מהחוב הינו בגין ריבית בלתי חוקית לא נטענה במסגרת התנגדות לביצוע ההמחאות בלשכת ההוצאה לפועל וכי בלאו הכי הטענה נעדרת תמיכה או פירוט.

4.             בית המשפט דחה גם את טענות המבקש כנגד גובה החוב. נקבע כי טענותיו של המבקש בנקודה זו לא הוכחו ואינן נשענות על תשתית מוסכמת, וכי ניתן יהיה לברר את גובה החוב המדויק במסגרת בירור תביעת החוב של המשיבה על ידי הנאמן בהליך פשיטת הרגל. לבסוף נדחתה טענת המבקש כי בית המשפט מחויב בהתאם לסעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל לברר את הטענות שמעלה המבקש ונקבע כי החייב לא הציג ראייה למרמה, לקנוניה או לעיוות דין ואף לא הוכיח שקיים חוב בר-תביעה מלבד החוב הפסוק.

5.             בקשת עיכוב ביצוע שהגיש החייב נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 21.5.2012. בכל הנוגע לסיכויי הערעור קבע בית המשפט כי הערכאה הדיונית, להבדיל מערכאת הערעור, צריכה לנקוט באיפוק ובריסון עצמי בבואה להעריך את סיכויי הערעור ולכן יש להניח שיש סיכויים לערעור. למרות זאת, ציין בית המשפט כי עיקר הערעור מושתת על הטענה כי בית המשפט לא בחן את גובה החוב וכי בכך מתעלם המבקש מקביעות ברורות בפסק הדין. בכל הנוגע למאזן הנוחות, דחה בית המשפט את טענת המבקש בדבר נזקים בלתי הפיכים שייגרמו לו ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין. נקבע כי הנזקים הנטענים לא פורטו וכי ההליך עודו בראשיתו. נקבע כי טענת המבקש לפיה בהיותו סוכן ביטוח ייפגע האמון שרוחשים לו לקוחותיו ככל שיינתן נגדו צו כינוס אינה ברורה, שעה שמתנהלים נגדו שלל הליכי הוצאה לפועל. למעלה מן הצורך ציין בית המשפט כי מתן צו כינוס אינו שולל את רשיונו של המבקש כסוכן ביטוח אלא רק מחייב אותו לדווח למפקח על הביטוח על מתן הצו, כך שאין בהמשך ההליכים, עד להכרזת המבקש כפושט רגל, משום הגבלה על עיסוקו או פגיעה במשלח ידו. עוד צוין כי מתשובת המשיבה עולה שיש למבקש לפחות עשרה נושים נוספים, בהם בנקים שונים, אשר המבקש חב להם סכומים נכבדים. לפיכך נקבע כי המשך ההליכים לא ימיט אסון כלכלי על המבקש וכי נראה שהוא ממילא חדל פירעון.

טענות המבקש בבקשת עיכוב הביצוע

6.             המבקש לא השלים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי והגיש ערעור לבית משפט זה, בו הוא חוזר על טענותיו השונות הן בנוגע לעצם קיום החוב והן בנוגע לגובה החוב. כמו כן, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, היא הבקשה שלפני. בכל הנוגע למאזן הנוחות, נטען בבקשה כי כניסתו להליכי פשיטת רגל תטיל עליו כתם כלכלי אשר אינו ניתן למחיקה ותגרום לו לפגיעה קשה בשמו הטוב ולנזק בלתי הפיך. לטענת המבקש, ההשוואה שערך בית המשפט המחוזי בנקודה זו בין צו כינוס במסגרת הליך פשיטת רגל לבין הליכי הוצאה לפועל הינה שגויה, כאשר הליכי הוצאה לפועל אינם גורמים לנזק לשמו הטוב של אדם להבדיל מהליכי פשיטת רגל. המבקש סבור כי קביעת בית המשפט לפיה מתן צו כינוס אינו פוגע בעיסוקו של המבקש כסוכן ביטוח הינה שגויה, כיוון שבאופן מעשי ייפגע שמו הטוב באופן שישליך ישירות על משלח ידו. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, טוען המבקש כי פרע כספים ישירות לידיה של המשיבה "במנותק לחלוטין מהליך ההוצאה לפועל", וכי פירעון זה התרחש לאחר שנחתם ההסדר, ולפיכך ההזדמנות הראשונה שניתנה למבקש לטעון טענת פרעתי הינה במסגרת ההליך שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי. לפיכך, נטען כי הצעד החריף של התראת פשיטת רגל ניתן "כך סתם לבקשתה של המשיבה" ללא כל בדיקה של גובה החוב העדכני בעקבות ההסדר ותוך התעלמות מוחלטת מטענת המבקש כי שילם למשיבה כספים בעקבות ההסדר. כמו כן טוען המבקש כי קיימות אינדיקציות רבות לכך שהסכם ההלוואה הינו הסכם פיקטיבי וכי בית המשפט המחוזי שגה כשהתנער מחובתו לבחון טענה זו לגופה.

תשובת המשיבה

7.             המשיבה, אשר תשובתה צורפה לבקשת עיכוב הביצוע, טוענת כי דין הבקשה להידחות. נטען כי יש לדחות את טענותיו של המבקש בדבר נזק בלתי הפיך שייגרם לו כתוצאה מהמשך הליכי הכינוס ופשיטת הרגל, בשים לב לשלל הליכי ההוצאה לפועל שמתנהלים כנגד המבקש, לרבות הליכים שנפתחו על ידי בנקים שונים. לפיכך, נטען כי טענותיו של המבקש בנקודה זו הן מוגזמות וכי הלכה למעשה המבקש הינו חדל פירעון הגם שטרם הוכרז ככזה. עוד נטען כי מתן צו כינוס לנכסי המבקש אינו שולל את רשיונו כסוכן ביטוח, אלא מטיל עליו חובת דיווח בלבד, ואינו מגביל את עיסוקו או פוגע במשלח ידו. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, טוענת המשיבה כי לערעור אין שום סיכוי, בשים לב לכך שעד היום לא נטענה על ידי המבקש טענת "פרעתי" בתיקי ההוצאה לפועל שפתחה המשיבה ובשים לב לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי שדחה את טענותיו העובדתיות השונות של המבקש וקבע שהטענות, הן הטענות בדבר פירעון החוב והן הטענות בדבר מרמה או קנוניה, לא הוכחו.

עמדת כונס הנכסים הרשמי

8.             בהחלטתי מיום 31.5.2012 התבקשה תגובת כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) לבקשה. הכנ"ר סבור שדין הבקשה להידחות. לעניין מאזן הנוחות, מציין הכנ"ר כי אין בהמצאת התראת פשיטת רגל כדי ליצור נזק בלתי הפיך, בהיותה צעד ראשון בלבד בדרך להכרזתו של החייב כפושט רגל, ולכן לא ניתן לומר כי יהיה קושי בהחזרת המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור. הכנ"ר מציין כי הנזק שלטענת המבקש ייגרם לשמו הטוב ולמשלח ידו כסוכן ביטוח ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין אינו נזק בלתי הפיך אלא נזק שניתן להיטיב בפיצוי כספי, ככל שיתקבל הערעור. לעניין סיכויי הערעור, מציין הכנ"ר כי סיכויי הערעור אינם גבוהים בשים לב לכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על ממצאים עובדתיים, אשר אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. הכנ"ר מציין כי טענותיו השונות של המבקש בדבר היותו של הסכם ההלוואה בלתי חוקי או פיקטיבי וטענותיו בדבר פירעון חלק מהחוב נדחו על ידי בית המשפט שקבע כי הטענות לא נתמכו במסמכים או בראיות כלשהן.

דיון והכרעה